חרדה
חרדה היא מנגנון הגנה ישן שיצא קצת מאיזון. במקור, היא שם כדי לשמור עלינו מפני סכנות אך היא נוטה להפעיל את אזעקת החירום בעוצמה מלאה – גם כשאין סכנה ממשית אלא רק מחשבה מפחידה, עומס רגשי או חוסר ודאות. כשחרדה מופיעה, היא לא מחפשת היגיון. היא פועלת דרך הגוף והתודעה במערבולת של סימפטומים: בגוף: דופק מואץ, נשימה שטחית, כיווץ בשרירים או תחושה של מחנק. במחשבה: תסריטי אימה ("מה אם..."), חשיבה קטסטרופלית וניסיון בלתי פוסק לייצר שליטה. אחד המלכודים הגדולים של החרדה הוא ההימנעות. כשאנחנו מקשיבים לה, אנחנו חווים הקלה רגעית. אבל לטווח הארוך ההימנעות מזינה את החרדה ומצמצמת את מרחב המחיה שלנו. ### המפתח להתמודדות הוא לא להילחם, אלא לשנות מערכת יחסים. לא לנסות להעלים את החרדה בכוח. מלחמה בחרדה מייצרת התנגדות, והתנגדות מגבירה את המתח. השינוי מתחיל כשמסכימים לפגוש אותה אחרת. למשל, לתת לה שם במקום להיבהל מעצם קיומה. אפשר לומר לעצמנו בשקט: *"הגוף שלי מוצף כרגע באדרנלין. זו חרדה, וזה תכף יעבור"*. הזיהוי המפריד הזה מוריד את עוצמת האיום. לחזור אל ה"כאן ועכשיו". החרדה חיה תמיד בעתיד. עוגנים פשוטים של קרקוע (Grounding) – כמו נשימות איטיות (בהן הנשיפה ארוכה מהשאיפה) או התמקדות בחמישה דברים שאפשר לראות ולשמוע בחדר כרגע – מחזירים למוח את האות שההווה בטוח. אפשר ללמוד לפעול לצד החרדה. לא לחכות שהיא תעלם לחלוטין כדי לחיות, אלא להסכים לצעוד יחד איתה לעבר מה שחשוב לנו. להרחיב את טווח התנועה שלנו צעד קטן אחד בכל פעם. > החרדה היא כמו גל בים. היא עולה, מגיעה לשיא, אבל אם לא נלחמים בה ולא מנסים לעצור אותה בכוח בסופו של דבר ונסוגה. >
הגר יושע
מטפלת LICBT